שגיאות כתיב נפוצות בכיתות א–ג, ואיך לעזור

„טות” במקום „תות”, „שלחן” במקום „שולחן”, „שלומ” במקום „שלום”. טעויות כאלה הן חלק מהלמידה. כשמזהים את סוג הטעות, קל יותר לעזור — ולא צריך להסביר הכול מחדש בכל פעם.

שמונה הסוגים, ומה עוזר בבית

• אותיות שנשמעות אותו דבר

  „טות” במקום „תות” · „קלב” במקום „כלב” · „שור” במקום „שבר”

  ט ו־ת, כ ו־ק, ח ו־כ, א ו־ע, ב ו־ו, ס ו־שׂ נשמעות כמעט אותו דבר. צריך לדעת באיזו מהן משתמשים במילה הזאת.

  מחפשים יחד מילה מאותה משפחה, שבה רואים או שומעים את האות: מכתב ← כתב.

• אותיות סופיות

  „שלומ” במקום „שלום” · „מןגינה” במקום „מנגינה”

  ך ם ן ף ץ באות רק בסוף מילה, ורק שם.

  מחפשים אותיות סופיות בשלטים ועל קופסאות בבית. מי מוצא את כל החמש?

• ו' או י' שחסרות או מיותרות

  „שלחן” במקום „שולחן” · „סיפר” במקום „ספר”

  בכתיב מלא, הרבה פעמים כשהצליל הוא „אוֹ”, „אוּ” או „אִי” כותבים ו' או י' — אבל לא תמיד.

  אומרים את המילה לאט ומקשיבים לצליל. למילים שהכתיב שלהן לא צפוי — מצלמים בראש.

• אות חסרה, מיותרת או בסדר הפוך

  „מכב” במקום „מכתב” · „כבל” במקום „כלב” · „פרפרר” במקום „פרפר”

  כשכותבים מהר, אות נבלעת, מוכפלת או מחליפה מקום.

  מוחאים כף על כל הברה („שול־חן”) וכותבים הברה אחרי הברה.

• אותיות שנראות דומה

  „רג” במקום „דג” · „כית” במקום „בית”

  ד ו־ר, ה ו־ח, ב ו־כ, ג ו־נ — ההבדל הוא קו קטן או פינה.

  כותבים את שתי האותיות גדול, אחת ליד השנייה, ומוצאים יחד את ההבדל.

• אותיות שימוש

  „בהבית” במקום „בבית” · „ל ים” במקום „לים”

  ב, כ, ל, ה, ו, מ, ש נדבקות לתחילת המילה. אחרי ב, כ או ל, הה' של „הבית” נבלעת.

  משחקים „הבית ← בבית ← לבית”: לאן נעלמה הה'?

• גרש חסר

  „גירפה” במקום „ג'ירפה”

  לצליל שאין לו אות משלו מוסיפים קו קטן: ג', ז', צ'.

  מחפשים יחד מילים עם גרש: ג'ירפה, ז'קט, צ'יפס.

• טעות אחרת

  טעות שלא נכנסת לאף סוג

  לא כל טעות מתאימה לאחד הסוגים, וזה בסדר.

  מסתכלים יחד בדף, רואים מה קרה, וכותבים את המילה שוב.

משפחת מילים: רמז לאותיות שנשמעות אותו דבר

כשלא ברור אם כותבים ט או ת, כ או ק, ב או ו, לפעמים מילה מאותה משפחה עונה על השאלה. היא עוזרת בשתי דרכים:

• שומעים את האות אחרת. ב„מכתב” לא שומעים אם זו כ או ח, אבל ב„כתב” שומעים כ' בבירור. ב„שבר” לא שומעים אם זו ב או ו, וב„לשבור” שומעים ב'.
• זוכרים מילה אחרת. מי שיודעים ש„טיול” נכתב בט', יודעים שגם „לטייל” בט'. זה עובד רק כשמכירים את מילת המשפחה, וגם יודעים לכתוב אותה.

מתי זה לא עוזר

• כשהאות לא שייכת למשפחה: הו' ב„שולחן”, או הת' ב„תלמיד” (המשפחה היא ל־מ־ד).
• במילים שהגיעו משפה אחרת ואין להן משפחה: טלפון, בננה.
• במילים שנשמעות אותו דבר אבל שייכות למשפחות שונות: „קרא” (ספר) ו„קרה” (מה קרה?).

„מצלמים בראש” — למילים שאין להן כלל

את הכתיב של חלק מהמילים פשוט צריך לזכור. שיטה קצרה שעובדת גם בבית:

1. מסתכלים על המילה הכתובה.
2. עוצמים עיניים ומאייתים אותה בקול.
3. פותחים עיניים ובודקים.
4. מסתירים את המילה וכותבים אותה פעם אחת בדף, ואז משווים.

מה לא כדאי לעשות

• לא להסביר הכול בבת אחת. טעות אחת או שתיים במילה — מסבירים כל אחת בקצרה. שלוש טעויות ויותר — מסתכלים יחד על המילה וכותבים אותה שוב, בלי הרצאה.
• לא להשוות לאחים, לחברים או ל„מה שכולם בכיתה כבר יודעים”.
• לא לקבוע אבחנה לבד. ילדים שונים זה מזה, ושגיאות כתיב לבדן לא אומרות שיש קושי. אם משהו מדאיג אתכם, כדאי לדבר עם המורה או עם איש מקצוע שמכיר את הילד או הילדה.